בתם הבכורה של זמירה ויוסף לוי. נולדה ביום י"א בניסן תשכ"ז (21.4.1967) בטבריה. אחות של לילך.

המשפחה העתיקה את מגוריה לקריית ביאליק ולימור למדה בבית ספר יסודי בעיר, ובתיכון למדה ב"אורט קריית ביאליק".

בגיל שמונה-עשרה התגייסה לצה"ל ושובצה בבסיס חיל המודיעין בצפת, שם שירתה כפקידה.

במהלך שירותה הצבאי יצאה מהבסיס בדרכה הביתה והגיעה לתחנה המרכזית בצפת. אלמוני ניסה לתקוף אותה, היא הצליחה להתחמק ממנו ולברוח. בשעת המנוסה שברה את רגלה, וחיילים שעברו במקום סייעו לה. בעקבות הטראומה הופיעו בגופה תסמינים של מחלת סוכרת נעורים, והיא הוכרה כנכת צה"ל.

לאחר שחרורה מצה"ל, במקביל למחלת הסוכרת, התפרצה בה מחלת נפש והיא אושפזה לטיפול.

בשנת 1994 הכירה את פטריק כהן, שאחיו עבד בקרבת מקום מגוריה. כעבור שלוש שנים, בשנת 1997, הם נישאו. כשנתיים גרו בקריית מוצקין ולאחר מכן קבעו את ביתם בקריית חיים.

החיים בצל מחלת הסוכרת לא היו קלים. היא הייתה שברירית ועדינה, קיבלה טיפול מתאים ומדי כמה שנים התאשפזה. פטריק ליווה אותה במסירות בכל הטיפולים, בין היתר הצטרף אליה לחגוג את ליל הסדר במחלקה.

חרף הקשיים ניהלו בני הזוג חיים רגילים, תכננו משפחה, ואף חשבו על אימוץ ילד. לימור ניהלה את הבית בהצלחה. הייתה אישה טובת לב ונדיבה, התנדבה בקופת חולים וסייעה במשרד הקבלה. בשעות הפנאי הקדישה זמן לתחביביה - סריגת סוודרים ורקמה על מפות. כן טיילה עם בעלה בארץ ובחו"ל, והם אהבו להתארח בבתי מלון.

כשאימה נפטרה בשנת 2008, החמיר מצבה הנפשי. בשנים הבאות מצבה הידרדר נפשית וגופנית, עד שסבלה מסיבוך קשה של מחלת הסוכרת שהביא לפטירתה.

לימור כהן נפטרה ביום כ"א בניסן תשע"ג (1.4.2013). בת ארבעים ושש בפטירתה. הובאה למנוחות בבית העלמין תל רגב הסמוך לחיפה. הותירה בעל ואחות.